אני אוהבת את חוכמת היהדות. אם מתעמקים בתכני היהדות וברעיונות העומדים מאחוריהם ניתן לגלות עולם תוכן מלא חוכמה ובינה. תוכן המאפשר אורח חיים מדויק, מאוזן, קשוב, שקט ושלו.

יותר מכך אני אוהבת את נקודות ההשקה בין היוגה ליהדות.

החגים בפרט באים להאיר לנו , כל פעם על משהו אחר ויחד עם זאת שוב ושוב על אותו הדבר.

הזמן שבין ראש השנה ליום כיפור נקרא עשרת ימי תשובה. זאת כולנו יודעים. כחילונית למדתי שבימים אלו נפתחים שערי שמיים ואנו נידונים לספר החיים או לספר המוות. בפשוטות. כילדה אמרו לנו לבקש סליחה אך מעולם לא התעמקנו איתנו מה עומד מאחורי מילים ומעשים אלו. הרי בקשת הסליחה מבטאת פעולה, שבאה כתוצאה מרגש או רצון, שמגיעה מתנודה במחשבה. מהי אותה תנודה?! מה המניע האמיתי לבקשת אותה הסליחה?! שיסלחו לי?! או עצם ההתבוננות במעשים?!

אחד מהמתנות שקיבלתי מהורי הם סקרנות ושאילת שאלות עד כדי חפירה.. אז מהם ימי תשובה? מה זה בכלל אומר? למה דווקא בימים אלו? האם רק בימים אלו?

היהדות נותנת לנו זמן לחשבון נפש. מה שאני משתדלת לעשות כל השנה וללמד את תלמידי וילדיי כל רגע ורגע יש להתבונן, לשים לב. להיות ערים ומודעים. מה שהיהדות מאפשרת לאדם הלא מתבונן ופעיל רוחנית  ותודעתית לעשות בימים אלו. בבקשה הנה לכם רק עשרה ימים. תחשבו איך הייתה השנה שלכם? האם פגעת במישהו? האם יש משהו שאת מצטערת עליו? מה תרצו לתקן, לשנות, לשפר? נסו להתכנס פנימה ולבדוק בנבכי נשמתכם.

זהו הזמן לפי היהדות לתיקון פנימי, הרחבת הלב, התכנסות ומודעות.

היוגה מדברת על אותם הרעיונות , אך בניגוד ליהדות המוגשת לעם היא מדברת על תיקון פנימי שוטף, תמידי. הרחבת הלב וחמלה לכל. שיווין נפש, קבלה.

היכולת שלנו כבני ובנות אדם לפתח מודעות, להרחיב את הלב, לייצר תיקון או שינוי, מינורי כגדול קשורה ישירות ליכולת שלנו להתבונן פנימה. וזו קשורה ומושפעת מהיכולת שלנו  להתכנס פנימה.

ללא התכנסות לא תהיה התבוננות. ללא התבוננות לא תהיה מודעות. ללא מודעות לא יהיה שינוי או תיקון.

הרי ללא התכנסות פנימה התודעה שלנו מטיילת החוצה.. למה שהיה ולמה שיהיה, החוצה כלפי אחרים, מה הם עשו במקום מה אנחנו עשינו.. החוצה לדברים לא רלוונטים כאילו אנו מדחיקים או מתכחשים למציאות כלשהיא..

אז תחילה אנו מנסים לשבת/לשכב לעצום עיניים ולשים לב: לגוף, לנשימה, לדברים המוחשיים יותר אצלנו ובסביבתנו.

והסוד הוא קבלה. לקבל את הגוף כפי שהוא. אם ניתן לשנות נשנה, אם לא, נקבל אותו כפי שהוא. שיווין נפש.

לקבל את הנשימה כפי שהיא, נתבונן בה בשיווין נפש.

אחר כך נתבונן בתודעה, במחשבות, ברגשות בכל התנודות שעולות. ושוב הסוד הוא בקבלה- נקבל את התנודות ואת עוצמתן. נהיה מודעים אליהן ומתוך ההתבוננות והקבלה הן ידעכו. אין אף תנודה שנשארת לנצח. כולן חולפות.

מכל התבוננות נתחזק, נלמד, נרכוש שליטה במחשבות, בתנודות. כפי שאנו בוחרים איזו גפה מתאימה לפעילות המבוקשת, כך ביכולתנו לבחור איזה רגש או תנודה מתאימה לסיטואציה הקיימת. קצת כמו ציפור הנפש- איזו מגרה לפתוח ומתי.

אל לנו לשכוח- כולנו הגענו עם התיקון. כל אחד עם שלו. המצבים היומיומיים אותם אנו פוגשים נועדו לחזק אותנו לאפשר לנו את השינוי, מתוך אמונה שלמה שביכולתנו להצליח.

תיקון נעים לכולם והתבוננות פורה