נזקי המתכות הכבדות – מאת מיכל נישטיין להט:

מתכות כבדות אלו יסודות בעלי משקל סגולי גדול יחסית, הגדול מ-4.0. אלו היסודות המצויים בחלק התחתון של הטבלה המחזורית, ומאופיינים בכך שהם בעלות זיקה לרקמות ביולוגיות. כלומר; נוטות להצטבר ברקמות חיות.
ניתן לחלק את המתכות הכבדות לשתי משפחות עיקריות: אלו שיש לגוף צורך בהם ואלו החסרות תפקיד ביולוגי בגוף.
המתכות הכבדות בעלות התפקיד הביולוגי דרושות לגוף האדם בכמות מזערית. תפקידם בעיקר מתבטא בתהליכים מטבוליים שונים; מתכות אלו הנקראות יסודות קורט ואולטרא קורט והן: אבץ, סלניום, ברזל, מנגן, פלואור, יוד, כרום, מוליבדן נחושת וסלניום. למרות שלמתכות אלו תפקיד ביולוגי, בעודף הגוף יפתח סימני הרעלה.
לעומתן קבוצת המתכות השנייה, אלו ללא התפקיד ביולוגי בגוף, כגון: קדמיום, כספית, עופרת, ארסן, אלומיניום, ניקל ועוד, לא רק שאינן נחוצות לקיומו התקין של האדם, אלא שנוכחותם ברמה מזערית בגופו של האדם עלולה להיות רעילה.
המאפיין של כל המתכות הכבדות הוא, שכולן מצויות על פני כדור הארץ כיסודות ממחצבים, התפרצות הרי געש, סלעים וכו'. מתכות אלו הן אינן תוצר של מעשה אדם, אך יד האדם החמירה את נושא הפיזור של המתכות הכבדות לסביבה בעקבות התפתחות התעשייה.
למרות שאלו "חומרים טבעיים", אלו חומרים רעילים המשוחררים לסביבה ועלולים לפגוע בה. אין דרך להרוס או להעלים מתכות כבדות. אי לכך, זיהום סביבתי כתוצאה ממתכות כבדות הוא ארוך טווח ובעל השלכות רבות.
תוצרי לוואי של התעשיות השונות: צבעים, כימיקלים, זכוכית, סוללות, מכוניות, בדים ועוד, הם בחלקם מתכות כבדות שיצרו זיהום סביבתי. נראה כי המתכות הכבדות והמשקעים שלהן הן עיקרן של הסכנה הכימית בשפכים. המתכות המסוכנות ביותר הן: קדמיום, ניקל, נחושת, כספית ועופרת.
בנוסף, מתכות כגון: מוליבדן, אבץ, מגנן וברזל חשובות להזנת הצמחים ולכן משתמשים בהם בדישון. כמויות גדולות מאלו עלולות לגרום נזק לצמח ולמפגע סביבתי. הדישון והשפכים הכימיים מזהמים את מי התהום ומי השתייה. בעקבות כך, המים מהם ניזונים הצמחים, בעלי החיים והאדם (גם לצורך שטיפת ירקות ופירות) חושפים אותנו למתכות כבדות ורעילות. מה שמעלה את הסיכוי לפתח סימני הרעלה. נראה כי זהו מעגל קסמים ללא התחלה וסוף: בעלי החיים והצמחייה ניזונים ממי תהום מזוהמים ומי התהום מזדהמים לנוכח תעשיות השפכים והדישון של הצמחים, כיוון שהדישון הכרחי לגידול תקין של הצמחים.
תוצרי לוואי רעלים אלו של התעשייה נקלטים על ידי צמחים ונאגרים בעלים, שורשים או פירות הצמח, כל מתכת ותכונותיה היא. (לדוגמא: עופרת מצטברת בשורשים, קדמיום בעלים וניקל בפרי). בעלי החיים הניזונים מחלקי הצמח השונים סופגים לגופם את המתכות הכבדות ואלו בתורן נספגת ברקמות החיות בגופה. שוב, האדם הניזון הן מבשר החיה ותוצריה (חלב, ביצים) והן מחלקי הצמח השונים הצמחים עלול להיחשף למתכות הכבדות ואלו בתורן יאגרו בגופו ויגרמו נזקים.
כיום מקרי ההרעלה ממתכות כבדות בבני אדם רבים מבעבר ונותנים על כך את הדעת בכובד ראש. רעילות זו של המתכות הכבדות היא מסוכנת ועלולה להסתיים במוות. מתכות כבדות הן מסוכנות כל כך כיוון שהן נוטות להצטבר לאורך זמן, גם בגוף האדם. עם זאת, הרעלת מזון ממתכות כבדות היא די נדירה ונגרמת לרוב רק לאחר זיהום סביבתי כלשהוא. כל מתכת פוגעת באזורים שונים בגוף האדם לרוב על פי אותם אזורים בהם נוהגת המתכת להצטבר. לדוגמא: ברזל נוטה להצטבר בכבד, לבלב, עור ומפרקים ולכן בעודף יפגעו אזורים אלו.
נראה כי תופעות הלוואי מהרעלת מתכות שאינן נחוצות לגוף הן קשות יותר וחמורות יותר. תופעות לוואי אלו כוללות פגיעה בתפקודים כגון: כליות, ריאות, נשימה תאית, סרטן, דלקות בריריות, פגיעה במוח ובמערכת העצבים המרכזית, פגיעה במטבוליזם בסיסי בגוף ועוד. בעוד שתופעות הלוואי הנובעות מעודף מתכות בעלי תפקיד ביולוגי בגוף הן "קלות" יותר: הפרעות במערכת העיכול; בחילות, הקאות, שלשולים, אנמיה, יתר לחץ דם, ירידה בכושר החיסוני ועוד. בשני המקרים אופי התסמינים תלוי במינון אליו נחשף האדם והאם זוהי חשיפה לטווח קצר או חשיפה ממושכת.
כיום, משאבים רבים מושקעים בניסיון למצוא דרכים לצמצם את הנזק הסביבתי שנוצר כתוצאה מעודף המתכות הכבדות. המאמצים הם גם בניסיון לצמצם את כמות השפכים המזהמים לנחלים ומי הים. קיים ניסיון לפתח תעשיות פחות מזיקות לסביבה והן להבין את אופי ספיגת המתכות הכבדות בגוף האדם. כלומר, תנאים המקדמים את ספיגת המתכות הכבדות ולעומתם תנאים המפחיתים את ספיגת המתכות בגוף ודרכים לנטרול ואירעול מתכות שכבר נספגו.
יחד עם מאמצים אלו, עלינו לדאוג לגופנו ולעשות כל שביכולתנו לצמצם את החשיפה למתכות הכבדות. לכן עלינו לשתות מים מינרלים ולא מי ברז, ירקות ופירות מחקלאות אורגנית, קטניות ודגנים לא מרוססים. ובנוסף לכך עלינו לדאוג לנקות את גופנו באופן שיגרתי על ידי מיץ עשב חיטה, מים פושרים עם מיץ לימון ושמן זית או על ידי צמחי מרפא מתאימים.

בחזרה למאמרים